איך בוחרים גודל לקיר
הטעות הנפוצה ביותר בתמונות קיר היא לא בחירת תמונה לא מתאימה, אלא בחירת גודל קטן מדי. על המסך 50×70 נראה גדול. על קיר סלון הוא פעמים רבות נראה קטן. הפתרון הוא לא לנחש, אלא למדוד.
הגדלים שעובדים ברוב הבתים הם: 40×60, 50×70, 60×90, 70×100, 80×120, 100×150 ו-130×200. המדריך הזה עובר על איך מגיעים מתוך הסולם הזה לגודל אחד נכון.
שלב ראשון: מודדים, לא מעריכים
קחו סרט מידה ומדדו שני דברים. את רוחב הקיר הפנוי, כלומר המרווח שבין מכשול למכשול, ולא את רוחב החדר. ואת רוחב הרהיט שמתחת לקיר: הספה, המיטה, השידה או הקונסולה.
הרוחב של הרהיט הוא המספר החשוב מהשניים, כי העין מודדת את התמונה מולו. קיר רחב מאוד מאחורי ספה בת שני מושבים לא מצדיק תמונה של שני מטרים.
רשמו את שני המספרים. כל מה שבא אחר כך נגזר מהם.
שלב שני: הפרופורציה לרהיט
הכלל המעשי שעובד כמעט תמיד: רוחב התמונה צריך להיות בסביבות שני שלישים עד שלושה רבעים מרוחב הרהיט שמתחתיה.
כמה דוגמאות מתוך הסולם:
ספה בת שני מושבים, סביב 160 ס"מ רוחב, מתאימה לתמונה ברוחב 100 עד 120 ס"מ, כלומר 70×100 או 80×120 בפריסה לרוחב.
ספה בת שלושה מושבים, סביב 210 עד 220 ס"מ, מחזיקה 150 ס"מ רוחב בנוחות, כלומר 100×150.
ספה פינתית או קיר סלון ארוך במיוחד מחזיקים 130×200, או לחלופין פורמט פנורמי שנותן את אותו רוחב בגובה נמוך יותר.
שידה או קונסולה צרה, סביב 80 עד 100 ס"מ, מתאימה ל-50×70 או 60×90.
מסדרון, חדר שירות או קיר קטן בין שתי דלתות הם המקום של 40×60.
שלב שלישי: לאורך או לרוחב
לכל גודל בסולם יש שתי אפשרויות פריסה, והבחירה ביניהן משנה את התוצאה יותר ממה שנדמה.
פריסה לרוחב מרחיבה את הקיר ויושבת טוב מעל רהיט אופקי, ספה או מיטה. זו ברירת המחדל בסלון ובחדר שינה.
פריסה לאורך מעלה את העין ומתאימה לקיר צר וגבוה: בין שתי דלתות, בפינת כורסה, בחדר מדרגות או ליד ארון.
אם התמונה המקורית שלכם צולמה לרוחב, פריסה לאורך תחייב חיתוך משמעותי. שווה לבדוק את זה לפני שמחליטים, ולא אחרי.
שלב רביעי: באיזה גובה תולים
הכלל המקובל הוא שמרכז התמונה יהיה בגובה העיניים, בסביבות 145 עד 150 ס"מ מהרצפה. זה הגובה שבו מוזיאונים וגלריות תולים, והוא עובד גם בבית.
יש שני תיקונים לכלל הזה. הראשון: כשתולים מעל רהיט, המרווח בין פני הרהיט לתחתית התמונה צריך להיות קטן יחסית, בסביבות 15 עד 25 ס"מ, כדי שהתמונה והרהיט ייקראו כיחידה אחת ולא כשני דברים נפרדים. השני: בחדר שבו יושבים רוב הזמן, כמו פינת אוכל או סלון, אפשר לתלות מעט נמוך יותר, כי גובה העיניים בישיבה נמוך יותר.
בחדר ילדים, אם התמונה נועדה לילד, תלו אותה בגובה העיניים שלו.
שלב חמישי: בדיקה על הקיר לפני ההחלטה
זו הבדיקה שמונעת את רוב החרטות, והיא לוקחת חמש דקות.
סמנו על הקיר את המלבן של הגודל שבחרתם, עם נייר דבק צבעוני או עם דפי נייר מודבקים זה לזה. התרחקו למקום שבו אתם בדרך כלל יושבים או עומדים בחדר, והסתכלו. אם המלבן נראה קטן, עלו מדרגה בסולם. כמעט תמיד הכיוון הוא למעלה.
השאירו את הסימון על הקיר לכמה שעות ועברו לידו. ההרגשה אחרי שעתיים מדויקת יותר מההרגשה בשנייה הראשונה.
טעויות שחוזרות על עצמן
בוחרים גודל לפי המסך. 60×90 במסך של 15 אינץ' נראה אחרת לגמרי מ-60×90 על קיר. תמיד תתרגמו למלבן אמיתי על הקיר.
תולים גבוה מדי. הטעות השכיחה ביותר, ובדרך כלל נובעת מתלייה בגובה הידיים ולא בגובה העיניים.
מפזרים כמה תמונות קטנות במקום אחת גדולה. קולאז' עובד כשהוא מתוכנן כיחידה אחת עם מרווחים אחידים. בלי תכנון הוא נראה עמוס.
שוכחים את יחס הצדדים. 50×70 ו-60×90 אינם אותו יחס, ולכן אותה תמונה תיחתך בהם אחרת. בדקו מה נכנס למסגרת לפני ההזמנה.
לא לוקחים בחשבון את הקיר עצמו. סוג הקיר ואמצעי התלייה חשובים בעיקר בגדלים הגדולים ובחומרים הכבדים.
כשיש לכם שני מספרים ביד, רוחב הרהיט ורוחב הקיר הפנוי, הבחירה בסולם הגדלים הופכת לעניין פשוט. אתם מוזמנים לעבור על הגדלים בקטלוג עם המספרים האלה לפניכם, ואם הקיר שלכם ארוך ונמוך, שווה להציץ גם בפורמטים הפנורמיים.
